אושר - העולם הוא בדיוק כמו שהוא אמור להיות
בסדרת ההסברים על עיצובי הברכות, נעבור לבחירה באושר
אושר הוא State of Mind ובל רגע נתון אנחנו יכולים להחליט כי אנחנו מאושרים.
פשוט, לא?
אז זהו שלא. המיינד שלנו, שמנוהל ע"י מחשבות, כל הזמן מתנגד למציאות הקיימת.
אם נגיד לעצמנו, הכל בסדר, הכל בסדר, הכל בסדר, זה יכול לעבוד רק לקצת זמן.
המנטרה האבולציונית הבאה בדרך אל האושר היא: הכל מדוייק! הכל קורה בדיוק כפי שצריך להיות. הטמעת עיקרון זה דורשת שחרור שליטה ממה שלא בשליטתנו וקבלה של כל מה שקורה לנו.
זוהי גם ההגדרה של הרמוניה. ההיפך מהרמוניה הוא מגלומניה, בה אנו מצפים שהעולם יתנהל על פי רצונותינו. כולנו מדי פעם מגלומונים, הרי מי לא מתאכזב מדי פעם?
למה צהוב?
הצהוב קשור למקלעת השמש, הצ'קרה השלישית, העוסקת בחשיבת העצמי על עצמו - מקום משכנו של המיינד - האינטלקט (החשיבה), המסתכל על עצמו ועל העולם ומערכת היחסים בין עצמו לעולם.
האגו - הדימוי העצמי והכבוד העצמי קשורים גם כן לצ'קרה זו, ולו יש השפעה עצומה על מהלך חיינו, על שאיפותינו, ההתנהגות עם העולם החיצוני, המשמעות של חיינו, ותחושת המוגבלות האישית. מה שאנחנו חושבים על עצמנו. לכן שחרור המחשבה מחשיבה על העצמי, היא (כמעט) בלתי אפשרית.
טבעה של החשיבה היא התנגדות למציאות ואני לא אכנס להסביר מדוע כאן (אוסיף קטע למטה של ביירון קייטי), בקצרה, קשה לנו מהמקום שבו אנחנו עומדים לראות את התמונה הגדולה מחוץ לעצמנו.
ביירון קייטי מסבירה יפה מה לעשות עם החשיבה ואיך לעזור לה להבין שהכל מדוייק (מה שיש יש):
מה שיש יש: (ארוך, אבל שווה)
אנחנו חשים סבל רק כשאנו מאמינים במחשבות שמתווכחות עם מה שיש. כשההכרה צלולה לגמרי, "מה שיש" הוא מה שאנחנו רוצים. אם אתם רוצים שהמציאות תהיה שונה מכפי שהיא, עדיף שתנסו ללמד חתול לנבוח - תנסו ותנסו, ובסוף החתול יביט בכם ויגיד, "מיאו". הרצון שהמציאות תהיה שונה הוא חסר-תוחלת.אבל אם תשימו לב, תיווכחו שמחשבות כאלה חולפות במוחכם עשרות פעמים ביום, חלקן הגדול הן מחשבות אוטומטיות. "אנשים צריכים להיות נחמדים יותר". "ילדים צריכים להתנהג יפה". "בעלי, או אשתי, צריכים להסכים איתי". "אני צריכה להיות רזה יותר (או יפה יותר או מצליחה יותר)". מחשבות אלה הן ביטויים שונים לרצון שהמציאות תהיה שונה ממה שהיא. ואז פתאום אנו מוצאים את עצמנו מול התמודדות עם מחשבות טורדניות ומחשבות מטרידות. אתם צודקים, זה נשמע מדכא. כל מתח וקשיים שאנחנו חשים הם תוצאה של הוויכוח עם מה שיש.אנשים שאינם מכירים את העבודה אומרים לי לעתים קרובות, "אבל זה יפחית מכוחי, אם אפסיק להתווכח עם המציאות. אם פשוט אקבל את המציאות, אהפוך לאדם פסיבי. אולי אפילו אאבד את הרצון לפעול." אני עונה להם בשאלה: "האם אתה יודע בוודאות שזה נכון?" מה מחזק יותר: "הלוואי שלא היו מפטרים אותי," או "פיטרו אותי; מה אני יכול לעשות עכשיו בנדון?""העבודה" מגלה שהדבר שלדעתך לא היה צריך לקרות, כן היה צריך לקרות. הוא היה צריך לקרות כי הוא קרה, ושום מחשבות שבעולם לא ישנו זאת. אין זה אומר שעליך למחול על כך או להסכים לכך. העבודה מלמדת אתכם כיצד להתמודד עם מחשבות. פירוש הדבר רק שביכולתך לראות דברים בלי להתנגד אליהם וללא הבלבול שהמאבק הפנימי שלך יוצר. איש אינו רוצה שהילדים שלו יחלו, איש אינו רוצה להיות מעורב בתאונת-דרכים, אך כשדברים כאלה קורים, ההתמודדות איתם קשה, אך הוויכוח הנפשי איתם אינו מועיל. אנחנו יודעים שהוא לא יועיל, ובכל זאת מוצאים עצמנו שוב ושוב מול התמודדות עם מחשבות טורדניות, כיוון שאלו דפוסי ההתנהגות שלנו ואיננו יודעים כיצד לשנותם.אני אוהבת את מה שיש לא משום שאני אדם רוחני, אלא כיוון שכואב לי כשאני מתווכחת עם המציאות. אנו יודעים שהמציאות טובה בדיוק כפי שהיא, כי כאשר אנו מתווכחים איתה, אנו חווים מתח ותסכול, סבל וכאב. אנחנו לא מרגישים טבעיים או מאוזנים. כשמפסיקים להתנגד למציאות, הפעולה נעשית פשוטה, זורמת, נעימה ונטולת פחד. אני משתדלת לאמץ חשיבה חיובית כדרך לחיים.התעסקו רק בעניינים שלכםאני מצאתי רק שלושה סוגי "עניינים" ביקום: שלי, שלך ושל אלוהים (פירוש המילה אלוהים מבחינתי הוא "המציאות". המציאות היא אלוהים, כי היא שלטת. לכל מה שמחוץ לשליטתי, לשליטתך או לשליטתו של כל אחד אחר, אני קוראת עניינו של אלוהים).חלק גדול מן הסטרס שאנו חווים נובע מהעובדה שאנו מתעסקים בעניינים לא שלנו.כשבראשי עוברות מחשבות דוגמת "אתה צריך למצוא עבודה, אני רוצה שתהיה מאושר, אתה צריך להגיע בזמן, אתה צריך לדאוג לעצמך יותר," אני מתעסקת בעניינים שלך. כשאני מודאגת בקשר לרעשי אדמה, לשיטפונות, למלחמה, או מועד המוות שלי, אני מתערבת בענייניו של אלוהים. אם במחשבתי אני מתעסקת בענייניך או בענייניו של אלוהים, התוצאה היא פירוד. נוכחתי בכך בראשית 1986, כשהתעסקתי בענייניה של אמי, עם מחשבה כמו: "אמא שלי צריכה להבין אותי." מיד חוויתי בדידות. הבנתי כי בכל הפעמים בחיי שבהן הרגשתי פגועה או בודדה, התעסקתי בעניינים של מישהו אחר.אם אתה חי את חייך ובאותו זמן גם אני חיה, במחשבות שלי, את חייך - מי חי את חיי שלי? ההתעסקות שלי בעניינים שלך מונעת ממני להיות בעניינים שלי. אני נפרדת מעצמי ותוהה מדוע החיים שלי לא מסתדרים.לחשוב שאני יודעת מהו הטוב ביותר בשביל מישהו אחר - זה להיות מחוץ לעניינים שלי. גם אם אני עושה זאת בשם האהבה, זוהי יהירות לשמה. התוצאה היא מתח, חרדה ופחד. האם אני יודעת מה נכון בשבילי? זה, ורק זה, העסק שלי. על כך עליי לעבוד, לפני שאני מנסה לפתור לאדם אחר את הבעיות שלו.אם תבינו את שלושת סוגי העניינים בעולם כך שתוכלו להתעסק רק בעניינים שלכם, חייכם ישתחררו באופן שאינו ניתן לשיעור. בפעם הבאה שתרגישו מתח, לחץ או אי-נוחות, שאלו את עצמכם בעניינים של מי אתם מתעסקים במחשבות שלכם, ויכול להיות שתפרצו בצחוק! השאלה עשויה להחזיר אתכם לעצמכם. ייתכן שתבינו כי מעולם לא הייתם ממש נוכחים, כי לאורך כל חייכם חייתם במחשבות שלכם את ענייניהם של אנשים אחרים. עצם ההבחנה בכך שאתם עסוקים בענייניו של מישהו אחר עשויה להחזיר אתכם אל העצמי הנפלא שלכם, ולעזור לכם לגלות את שמחת החיים ואת יכולת ההנאה מהחיים הטמונה בכם.לאחר שתתרגלו זאת זמן מה, יכול להיות שתיווכחו לדעת שגם לכם אין שום עניינים ושחייכם מתנהלים מעצמם באופן מושלם, ותצליחו לגלות את השלווה.לקבל את המחשבות שלנו בהבנהמחשבות אינן מזיקות אלא אם כן מאמינים בהן. לא המחשבות גורמות סבל, אלא ההיקשרות (attachment) למחשבות. היקשרות למחשבה פירושה שאנו מניחים שהיא אמיתית מבלי לחקור. אמונה היא מחשבה שנקשרנו אליה, לעתים לשנים רבות.רוב האנשים חושבים שהם מה שהמחשבות שלהם מספרות להם לגביהם. יום אחד הבחנתי שאינני נושמת - אני ננשמת. לאחר מכן נוכחתי לדעת, לתדהמתי, שאני גם לא חושבת - אלא למעשה נחשבת, ושחשיבה איננה דבר אישי. האם אתם מתעוררים בבוקר ואומרים לעצמכם, "אני חושב שהיום לא אחשוב"? מאוחר מדי: אתם כבר חושבים! מחשבות פשוט צצות. הן באות משום מקום וחוזרות לשום מקום, כמו עננים הנעים בשמים ריקים. הן באות כדי לחלוף, לא כדי להישאר. אין בהן כל נזק, גם אם הן מחשבות טורדניות או מחשבות שליליות, עד שאנו נקשרים אליהן כאילו הן אמת.איש לא הצליח מעולם לשלוט בחשיבה שלו, אף שיהיו אנשים שיספרו לכם שהם הצליחו. אני אינני מרפה מהמחשבות שלי - אני פוגשת אותן בהבנה, והן מרפות ממני.מחשבות הן כמו משב הרוח, או העלים על העצים, או טיפות-הגשם המטפטפות. הן מופיעות סתם כך, ובאמצעות חקירה פנימית אפשר להתיידד איתן. האם הייתם מתווכחים עם טיפת-גשם? טיפות-גשם אינן משהו אישי, וגם מחשבות אינן כאלה. אם תקבלו מחשבות שליליות כלשהן המעוררות כאב בהבנה, בפעם הבאה שהן יופיעו אולי תמצאו שהן מעניינות. מה שהיה פעם סיוט הוא כעת רק משהו מעניין. כשאותן מחשבות טורדניות יופיעו שוב, אולי תחשבו שהן מצחיקות. בפעם אחרת אולי כבר כלל לא תבחינו באותן מחשבות שליליות. זה הכוח הטמון בלאהוב את מה שיש.הסדר של הבריאה: מחשבה -> רגש -> פעולהקודם כל מופיעה מחשבה. אח"כ נחווה הרגש (כעס, עצב, שמחה). המחשבה היא הסיבה, הרגש משקף את מידת ההיקשרות שלנו למחשבה, את העוצמה שבה אנו מאמינים בה. אחר כך אנו פועלים בהתאם למחשבה או התגובה הרגשית שעלתה בנו.כאשר אני פועל ע"פ מחשבות/רגשות שעלה ללא חקירה של המחשבות, החיים שלי הופכים לכאוטים ולא אוהבים. החקירה לא נועדה לשנות את פעולותינו, רק את המודעות שלנו. כאשר זה מתרחש הפעולות משתנות מעצמן והופכות להיות יצירתיות, מקוריות ונדיבות.המחשבות תמיד קודמות להרגשה. הרגשה שלילית היא הסימן שלי שאני קשורה למחשבות שליליות שלא חקרתי. רובנו חווים את הרגש ואז מנסים לשנות אותו ע"י פעולה בחוץ, בעולם. כך אנו מאמנים את עצמנו להאמין שאני שיניתי את ההרגשה שלי, בעוד שבפועל ההרגשה תמיד משתנה מעצמה בכל מקרה, ללא "המאמץ" שלי.האלטרנטיבה היא לחקור מחשבות שליליות שמביאות כאב וסטרס לחיינו. התמודדות עם מחשבות טורדניות, החקירה של מחשבות שליליות אלה, משנה עבורנו את המציאות המכאיבה, את "הבעיה", ובעקבות זאת את ההרגשה שבאה עם המחשבה - לעולם. זהו ריפוי אמיתי. הרגש הוא הסימן שהמיינד שלי יצא מאיזון ודרך החקירה אנו עובדים על הסיפור (אוסף המחשבות והאמונות) שגרם לכך. ככל שאנו מתמידים בחקירה ובהתמודדות עם מחשבות טורדניות, אנו מגלים שהרגשות שלנו הופכים למאוזנים ועקביים, ובסופו של דבר הרגשות היחידים שנותרים הם הוקרת תודה, חדווה, התרוממות רוח, רצון טוב והתשוקה לשרת.
